חד ואידך ועוד שירים מאת צפריר קולת

אבשלום אליצור
רביעי 1 למאי | דקת קריאה

Author: ד"ר צפריר קולת

חַד וְאִידָךְ

מֵחַד וּמֵאִידָךְ

הַצֶּמֶד הָאָרוּר.

מֵחַד בִּבְדִידוּתוֹ

וּמֵאִידָךְ

בִּכְאֵב שְׂפָתוֹ שֶׁל עוֹר נֶחְתָּךְ.

מֵחַד סוֹבֵב עַל לוּחַ הָאֵימָה,

אָדִישׁ לַחֲרָדָה בִּכְסִילוּתוֹ

מַמְתִּין לַחֲבָטָה.

וּמֵאִידָךְ סוֹמֵךְ, מַקְפִּיא, מֵמִית אֶת תְּנוּעָתוֹ

מֵבִיא אֶת שְׁעָתָהּ.

מִתְגַּלְגְּלִים כְּמוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת בֵּין חַיָּלֵי הַבְּדִיל.

וּמַפִּילִים.

מֵחַד סְמוּכִים בִּשְׁלֵמוּתָם

וּמֵאִידָךְ – לֹא כְלוּם.

מֵחַד הַוַּדָּאוּת

וּמֵאִידָךְ עִרְעוּר סָתוּם.

זְחִילַת הָאֶרֶס, קַו זְרִימָה פְּתַלְתֹּל

לִבְלוּב הַחֶרֶס עַל פִּי שְׁאוֹל.

מֵחַד וּמֵאִידָךְ הַפַּרְצוּפִים הַשְּׁנַיִם,

שׁוֹמְרֵי פְּתָאִים.

שׁוֹמְרֵי כַּפּוֹת מֹאזְנַיִם.

אֵלֶקְטְרָה

בְּחִירַת אֵלֶקְטְרָה לֹא הָיְתָה מִקְרִית

יָמִים הִיא סָבְבָה בְּמַעֲגַל קַרְנוֹ

שֶׁל גִּלְגּוּלִים וְחִלּוּפֵי אֵנֶרְגְּיוֹת

יָרְדָה,

עָלְתָה

וְהִתְלַבְּטָה בֵּין רֶצַח לְחֶמְלָה.

מִצַּד אֶחָד הִיא

אָהֲבָה,

אוֹ יֵשׁ לוֹמַר

הִשְׁתּוֹקְקָה.

מִצַּד שֵׁנִי

יָדְעָה,

שֶׁאַחֲרֵי הָרֶצַח בָּא הַשִּׁמָּמוֹן.

מִצַּד שְׁלִישִׁי,

הִתְקָרְרוּת הַדַּעַת

לֹא עָלְתָה בְּדַעְתָּהּ,

וּמֵהַצַּד הָרְבִיעִי

פָּחֲדָה מֵהַצִּינוֹק הַצַּר שֶׁתִּקָּלַע אֵלָיו

כְּשֶׁיִּסָּגֵר הַמַּעֲגָל.

הִיא לֹא בָּטְחָה בְּאִישׁ,

לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

אִמָּהּ פָּחֲדָה מִמֶּנָּה כְּמוֹ שֶׁפּוֹחֲדוֹת הָאִמָּהוֹת

עֵת לֶדֶת בְּנוֹתֵיהֶן הַצְּעִירוֹת מֵהֶן.

אֲבָל אָבִיהָ, אוֹי אָבִיהָ, הִתְעַנְיֵן בְּמַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל

יוֹתֵר מִכֹּל.

אָהַב לִבְחֹן אֶת הַפְּרוֹסְפֵּקְט לִפְנֵי שֶׁהוּא קָנָה.

וּכְבָר הָיָה מֻסְכָּם בַּמִּשְׁפָּחָה

שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה מִחוּט

וְעַד מַדְחֵס הַגָּז.

הִיא נִקְשְׁרָה אֵלָיו

אוֹ שֶׁמָּא הוּא נִקְשַׁר?

וּכְשֶׁנִּפְשַׁע הַמַּעֲשֶׂה

הַדָּם הֻתַּר.

מֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה אָז רַע מְאוֹד

רָעִיל מֵאֵין כְּמוֹתוֹ.

וְאֵין זֶה סוֹד שֶׁדָּם

זָרַם בַּצִּנּוֹרוֹת,

לֹא גָּז.

עַל דַּעְתָּהּ –

אַךְ גַּם עַל דַּעְתּוֹ.

שִׁלּוּחַ הַקֵּן

צִפִּיָּתִי חַסְרַת פְּנִיּוֹת,

קַוָּהּ יָשָׁר וְתִקְוָתָהּ נוֹכֶלֶת.

נָמוּךְ הִיא עָפָה,

בַּאֲבָרוֹת נָאוֹת.

הִיא מְטִילָה מִמְטָר:

מַזָּל כָּחֹל מִתְּכֵלֶת,

רֹאשִׁי הִיא חָפָה

בִּבְשׂוֹרוֹת נוֹשְׁרוֹת.

אֵינִי מַבִּיט אֶל-עָל,

בְּסִיס יָמַי מִלְּמַטָּה.

סָבוּךְ וּמִתְכּוֹנֵן, גָּלוּי וּמְיַחֵל.

עוֹלָה הַנְּהִיָּה – טוֹפַחַת וְטוֹפַחַת,

אֲוִיר חֲסַר מִשְׁקָל

בְּתַפְקִידוֹ מוֹעֵל.

סְמִיכָה צִפִּיָּתִי, בִּמְסִלָּתָהּ דּוֹהֶרֶת.

אֲנִי פּוֹצֶה אֵלֶיהָ, פָּנוּי מִכָּל עִסּוּק.

מוֹשִׁיט לָהּ מְעִילָהּ, כְּגֶבֶר אֶל גְּבֶרֶת,

כִּרְפֹף הָאֲדָנִים בְּהִשָּׁמַע שִׁקְשׁוּק.

כְּהִתְרַגְּשׁוּת הַקֵּן, בִּקְרֹב אֵלָיו צִפֹּרֶת,

אֲנִי מָקוֹר אַכְזָב, פָּעוּר, אָדֹם, פָּשׂוּק.

צוֹוֵחַ אֶת פְּסוּקַי, כָּמֵהַּ אֶל מִשְׁמֹרֶת,

כְּזֶרֶד אֶל זַרְזִיר, כְּעוֹף בְּיַד מַכְשִׁיר,

כְּנֶשֶׁק אֶל נָשׁוּק.

עוֹד מְרַפְרֶפֶת הִיא,

עוֹלָה עָלַי, עוֹבֶרֶת,

הוֹפֶכֶת בִּי גּוֹזָל,

שׁוֹלַחַת בִּי יָדָהּ

פּוֹרַעַת אֶת הַקֵּן

כַּוָּנָתָהּ נִסְתֶּרֶת,

אוֹרְכִים יָמַי, אוֹרְכִים

אַף הֵם לְיַעֲדָם.

*



תגובות:


עוד דפים של אבשלום אליצור:

ועוד כותבים:

כל הזכויות מורשות Copyleft 2019
הַדַּף - מדורת שבט לכתיבה יוצרת